כתובות הקעקע במדינת ישראל ובעולם

מאת הרב מ. לרנר הי"ו                                                                                                  אתר / דוא"ל

בשנים האחרונות התחזקה תופעת כתובות הקעקע במדינת ישראל ובעולם
כולו. יש אנשים שאוהבים כתובות קעקע, ויש שנגעלים מהן. על טעם וריח
אין להתווכח.

אם הנך יהודי ששוקל בדעתך לעשות כתובת קעקע, עצור!
תורתינו הקדושה אוסרת זאת בפירוש:
ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם,
וכתובת קעקע לא תתנו בכם, אני ה'(ויקרא י"ט:כ"ח)
האיסור חל על זכרים ונקבות בשווה.
למה אסרה התורה כתובות קעקע?
יש אומרים שזאת גזירת הכתוב, כלומר שזאת גזירת אלוקית שסיבתה אינה
ידועה לנו (רש"י מסכת מכות דף כ"א עמוד א').
הרמב"ם כותב "...וזה היה מנהג הגויים שרושמין עצמן לעבודת
כוכבים כלומר שהוא עבד מכור לה ומורשם לעבודתה..."(הלכות עבודת
כוכבים פרק יב הלכה יא)

כתובות קעקע: תועבה
חז"ל ראו בכתובות קעקע תועבה, כפי המשתקף מהמדרש(תנחומא לך לך
כ'): ... יהויקים משך לו ערלה שנאמר ויתר דברי יהויקים וכל תועבותיו
אשר עשה והנמצא עליו (דברי הימים ב' ל"ו:ח') מה נמצא עליו שמשך
לו ערלה, ויש אומר שכתב כתובת קעקע בבשרו.

האופנה משתנה
אולי היום כתובות קעקע הן דבר אופנתי. ברם יבוא היום והדבר לא יהיה
אופנתי.
כאשר הנעליים אינן באופנה אפשר לקנות זוג חדש. להפטר מכתובת קעקע
אינו דבר פשוט. זה עולה יקר יקר ולא תמיד התוצאות יפות.

אנשים משתנים
אולי עכשיו בא לך כתובת קעקע. אבל אנשים משתנים ומתבגרים.
הפזיזות של היום תשאיר רושם שיישאר לנצח ועלול להיות מקור של
בושה בעתיד.

בעיות בריאותיות
יש כמה בעיות בריאותיות שתיתכנה כתוצאה מכתובות קעקע.
עיין בדף באנגלית באתר זה לקישורים העוסקים בזה.

זה לא דבר יהודי
היהודי הפשוט, אפילו אלה שלא היו אדוקים ביותר,
תמיד החשיבו כתובות קעקע כדבר שחוץ לתחום.
כמו שקיימו מצוות ברית מילה בשמחה ובמסירות נפש,
כך קיימו מצוות "וכתובת קעקע לא תתנו בכם."

להעביר את המסר הלאה!

קעקוע יהודי
בחלוף הזמן קיבלתי כמה תגובות מאנשים שרצו לעשות או כבר עשו "קעקוע יהודי". מה זה "קעקוע יהודי"? זהו קעקוע של סמל יהודי או קעקוע שבא לבטא איך שהוא זיקה לנושא יהודי. למשל, קעקוע בצורת מגן דוד או קעקוע לזכר קרבנות השואה. האם במקרה כזה התורה מתירה כתובת קעקע? הרי האדם סך הכל בא לבטא את קשרו העמוק לעם ישראל וליהדותו!
התשובה לשאלה הזאת נמצאת בסיפור הבא:
אצל משפחתו של אריק היתה זו כבר מסורת: סבו היה בפלמ"ח, אביו היה צנחן במלחמת ששת הימים. לא פלא שאריק אהב, אהב מאד את המדינה. הוא שרת ביחידה סודית ומובחרת.
אחרי שחרורו מצה"ל התחתן אריק . ילדים זה שמחה, ילדים זו ברכה, ילדים זה ...עבודה. כדי לפרנס משפחה בכבוד צריך לעבוד, אפילו לעבוד הרבה. ימי המילואים הרבים והגדושים שקיבל פגעו בו, פגעו בעבודה, פגעו במשפחה. אבל אריק לא התלונן, לא הגיש ולת"ם. אריק אהב, כל כך אהב את מדינת ישראל.
מדי יום עצמאות חגגה משפחתו המורחבת של אריק. המשפחה המורחבת כללה את סבו של אריק וכל החמולה, שהתכנסה ליער בן שמן, וביחד היו "ממנגלים" כמיטב המסורת הישראלית.
אריק ומשפחתו היו מגיעים במכונית מקושטת בדגלי ישראל גדולים שהתנפנפו ברוח. פינה מכובדת בלבו של הסב הישיש התמלאה בגאווה בראותו את נכדו שממשיך את המסורת ומעביר אותה לדורות הבאים.
הפיקניק התנהל כרגיל. סבו של אריק ישב על כסא מתקפל שהביאו עבורו. כולם ישבו לפניו על סדינים שנפרסו על הקרקע. סבו של אריק סיפר לכל הנאספים סיפורים על ימי המחתרות ומלחמת העצמאות. דמויות מההיסטוריה התעוררו לחיים: יצחק רבין, יגאל אלון, יגאל ידין, משה דיין, בן גוריון. הסב האריך בפרטים וסיפר דברים שלעולם לא התפרסמו. סיפורים של מסירות נפש, של אהבת המולדת. כל השומעים היו מרותקים. הסב הטיב לספר, עד שכולם הרגישו כאילו מאורעות תש"ח מתחוללים מול עיניהם. לפתע שטף דבריו נפסק. פני הסב נתמלאו בתדהמה. כולם נחרדו למראה פניו. סבא כבר לקה פעם אחת בהתקף לב ואושפז לכמה ימים. האם הסיוט הזה חוזר על עצמו?
אחרי כמה שניות של דממה קרא הסב בקול "אריק, השתגעת? מה אתה עושה שם, לכל הרוחות?"
למה ועל מה הסב נדהם כל כך?
כאשר כולם הקשיבו כמהופנטים לסיפוריו של סבא, אריק היה עסוק בדבר אחר. הוא קם ממקומו, לקח אחד מהדגלים הרבים שקישטו את הרכב שלו, וזרק אותו הישר לתוך האש העולה מהגחלים שבתוך המנגל!
"סבא, אני כל כך אוהב את מדינת ישראל! אני רוצה שהטעם של דגל הלאום ייכנס לתוך הבשרים שנאכל", הסביר אריק.
הסב התעלף ונפל מכסאו המתקפל. פרצה זעקת שבר בין הנוכחים למראה הסב השוכב אפרקדן על האדמה. שלומי, בן דודו של אריק שהיה רופא, הגיש עזרה ראשונה לסבו.
"אריק, אריק," אמר לו אביו, "אתה לא מבין שלשרוף את דגל הלאום אינו נחשב כבוד למדינתינו, אלא בזיון?! זה אפילו עבירה פלילית! תראה מה שגרמת!"
"התכוונתי לטוב", הצטדק אריק ופרץ בבכי.
הרי המסר מהסיפור והמשל ברורים: מי שעושה "קעקוע יהודי" סבור שהוא עושה מעשה לכבוד עמו, אבל הוא באמת מבזה את עמו בכך שהוא עובר על תורתו. מי שרוצה לבטא את קשרו לעם ישראל וליהדותו יעסוק בתורה, מצוות, ומעשים טובים, ולא בעבירות!

קעקועים והתשובה
תשובה לכולנו
כולנו צריכים לחזור בתשובה. אין בן אדם מושלם, שלעולם לא חטא. אדם כזה עדיין לא נברא! וכן אמר שלמה המלך ע"ה (קוהלת ז':כ')" כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא." גם הצדיקים צריכים לחזור בתשובה!
תשובה על הכל
יש עבירות שנחשבות לחמורות ולעומתן יש עבירות שנחשבות קלות. בדרך כלל אנחנו מעריכים את חומרת העבירה לפי העונש הקצוב לה בתורה. חילול שבת נחשב לעבירה חמורה היות ועונשה מיתה. כתובת קעקע נחשבת לעבירה קלה היות ועונשה מלקות. בכל אופן, אין לזלזל ב"עבירות הקלות" כי הרי היא עבירה, מעשה המנגד את רצון ה'. כל עבירה גורמת למצב בלתי נסבל של ריחוק מהקב"ה, של הקמת קיר ברזל בינינו ובין אבינו שבשמים. לכן, אם אנו חפצים בחיים אמיתיים, בחיים של קירבה אל הקב"ה, אנחנו חייבים לחזור בתשובה על כל העבירות.
תשובה כיצד?
איך חוזרים בתשובה? על זה נכתבו ספרים רבים, והנושא רחב ועמוק. במאמר זה ניגע רק בקצה הענין, ונתחיל בציטוט מהרמב"ם (הלכות תשובה פרק א' הלכה א'):
"כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר(במדבר ה':ו'-ז')"איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו", זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה. כיצד מתודין? אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה וזהו עיקרו של וידוי. וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח."
הרי אנחנו מבחינים שיש בתשובה כמה שלבים:
1) עזיבת החטא ("וישוב מחטאו")
2) וידוי ("חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך")
3) חרטה ("והרי נחמתי ובושתי במעשי")
4) קבלה לעתיד("ולעולם איני חוזר לדבר זה")
גם מי שעשה כתובת קעקע, כאשר יעשה תשובה צריך לעבור את השלבים האלה של עזיבת החטא, וידוי("חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כתובת קעקע"), חרטה("והרי נחמתי ובושתי במעשי שעשיתי קעקוע"), וקבלה לעתיד("ולעולם איני חוזר לדבר זה").
תשובה גמורה
עוד כותב הרמב"ם(הלכות תשובה פרק ב' הלכה א'):
"אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד? הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה. הוא ששלמה אמר "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך...(קוהלת י"ב:א')". ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה אף על פי שאינה תשובה מעולה מועלת היא לו ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו כל עונותיו נמחלין שנאמר "עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם(קוהלת י"ב:ב')" שהוא יום המיתה מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו."
לעניננו, אפשר לדמיין מי ששב מהעבירה של כתובת קעקע, עובר ליד סטודיו הקעקועים, ויש לו כסף לשלם עבור עוד קעקוע. בכל זאת הוא נמנע מלעשות כתובת קעקע כי הוא שב אל ה' בכל לבו. זאת תשובה מעולה.
אפשר לדמיין מצב אחר של בן אדם בעל קעקועים שירד מנכסיו ובקושי יש לו מה לאכול. אם הוא יחזור בתשובה עכשיו בענין הקעקועים זאת אינה תשובה מעולה, כי אין לו יכולת כספית לעשות קעקוע. אבל כמו שהרמב"ם כתב "אף על פי שאינה תשובה מעולה מועלת היא לו ובעל תשובה הוא."
ואפשר גם מישהו ששב מחטא כתובת קעקע ביום מיתתו. גם הוא ייחשב בעל תשובה: "אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו כל עונותיו נמחלין".
כח התשובה
עוד כותב רבינו הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ז' הלכה ו'):
"גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר "שובה ישראל עד ה' אלהיך(הושע י"ד:ב')" ונאמר "ולא שבתם עדי נאם ה'(עמוס ד')" ונאמר "אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב(ירמיה ד':א')" כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק. התשובה מקרבת את הרחוקים. אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד."
הרי התשובה נותנת את האפשרות למי שמחמת עוונותיו התרחק מה' ("אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה") להתקרב שוב(" והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד."). זה כח התשובה!
לנצל את ההזדמנות
הרי למדנו מכל האמור לעיל שכל אחד ואחד חייב לחזור בתשובה. על ידי התשובה אפשר לתקן את מה שקילקלנו, ולהתקרב אל ה'. שערי התשובה פתוחים! איזו הזדמנות הקב"ה נותן לנו! מי הפתי שלא ינצל הזדמנות זו?