"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" (פרשת וילך)
א. מצוות עשה על כל איש מישראל לכתוב
ס"ת לעצמו ואפי' ירש ס"ת מאביו מצווה לכתוב משלו. ומי שכתבו בידו
ה"ז כאילו קיבלו מהר סיני. אם אינו יודע לכתוב יזמין מאצל סופר. וכל המגיה
בס"ת אפילו אות אחת ה"ז כאילו כתבו כולו (רמב"ם). וכן מצוה
על כל איש לקנות שאר ספרי קודש כגון מקרא ומשנה, גמרא ופוסקים - כדי שילמד
בהם. זוהי דעת הרא"ש שבזמנינו נכלל ענין זה במצות כתיבת ס"ת וכך פסק
מרן (אך בדעת הרמב"ם צ"ע ואפשר דס"ל דמצות כתיבת שאר ספרי קודש או
קנייתם אינה בכלל מצוה זו לא מדאורייתא ואף לא מדרבנן אלא מדין מכשירי מצות
ת"ת עצמה). ויש שסומכים על כך להקל במצות כתיבת ס"ת ממש וכדעת האומרים
שבזמנינו אין כלל מצות כתיבת ס"ת, כיוון שאין לומדים מתוך ס"ת ורק
מניחים אותו בביהכ"נ לקרות בו ברבים. [ויש דיעה שלדעת הגאונים אינה מצווה
מדאוריתא אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, ומדאורייתא מצוות הציבור היא וגם ע"ז
יש לסמוך ולהקל]. אמנם ירא-שמים ישתדל לצאת ידי חובת כל הדיעות ויזמין ג"כ
ספר-תורה. אך לכו"ע מי שאין ידו משגת לקנות לו ס"ת וגם שאר ספרי לימוד
אזי הספרים שהם לצורך לימודו קודמים.
ב. ומצוה ג"כ להשאיל את ספריו
כדי לזכות את הרבים ללמוד בהם כדרשת חז"ל בכתובות עה"פ בתהלים
"וצדקתו עומדת לעד" - "זה הכותב (וה"ה הקונה) ספרים
ומשאילם לאחרים".
ג. אסור למכור ס"ת אלא בשעת דוחק
גדול ובאופנים מסוימים ועפ"י הוראת חכם. ואף שאר ספרי קודש ראוי שלא למכרם,
ואעפ"י שהמנהג להקל וכמ"ש מרן בב"י חו"מ שמעשים בכל יום שאדם
מוכר ספריו והוו בכלל נכסיו.
ד. הכותב ספר תורה צריך להיות בקי
בהלכה ובמלאכה וירא את האלהים מרבים. ואיטר שעושה מלאכה וכותב ביד שמאלו מותר לו
לכתוב אפילו לכתחילה סת"ם ביד שמאל של כל אדם שהיא יד ימינו וכשרים הם בלא
שום פקפוק זולתי ממדת החסידות לחומרא בעלמא. [וס"ת ותו"מ שנכתבו
ע"י מין או קראי או מכחיש בסתרי תורה וכיו"ב יעויין במ"ש בהערה
י"ג סי' קס"ה בשע"ה חלק יור"ד].
ה. מצות
ס"ת להכתב על הגויל [העור כשהוא שלם נקרא גויל וכשחולקים אותו לשניים
אחד מהם נקרא קלף והשני דוכסוסטוס] ואם כתבו על הקלף כשר. וכן הוא מנהגנו שכותבים
ס"ת על הגויל לכתחילה. ומבואר בגמ' וברמב"ם שהלכה למשה מסיני היא
שס"ת נכתב על הגויל ותפילין על קלף ומזוזה על דוכסוסטוס וכו' [ונתנו
רבוואתא כמה טעמים לדבר: א. כיוון שהגויל עב יותר אין הכתיבה נראית מבחוץ
(והוי דומיא דלוחות העדות ששם משני עבריהם הם כתובים ביושר וכאן ג"כ אינו
שקוף שיראה במהופך מעברו השני אף שאינו נראה כלל) ב. הרמב"ם בסוף
תשובתו לחכמי לוניל - העור לפי קדושת מה שנכתב עליו. ס"ת על עור שלם, התפלין
על הקלף שהוא מחצית העור וכו'. ג. שהגויל מתקיים יותר ועב (לפי שקוראים בו
צ"ל כן). ד. מפני שס"ת נגלל ומיטלטל תמיד צריך את העור החזק
מכולם.]. ורוב ס"ת שנכתבו בתימן הם על גויל. ומשמע בגמ' במסכת ב"ב שספר
תורה שכתב משה רבינו ע"ה היה על גויל וכ"כ בתרגום יונתן פר' וילך (ספר
"בני יונה"). וברמב"ם בתחלת הקדמתו לפי' המשנה מפורש שכל י"ג
הספרים שכתב משה לפני מותו היו גוילים, וכ"כ ב"מדרש החפץ" ו"אור האפילה".
ונהגו לצבוע את הגויל לנוי בצבע אדום או צהוב כגוון הכרכום. אך את הקלף מניחים
כמות שהוא לבן בלא צביעה ובלא משיחה.
ו.
מצוה מן המובחר לכתבו בקולמוס של קנה ולא בנוצה וכן הוא
עפ"י הסוד והכי איתא בגמ' שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה...
וכן הוא מנהגנו.
ז. אסור לנקד ספר-תורה או לרשום בו
הטעמים וסופי הפסוקים. ודווקא לעשות כן בדיו אסור, אך להניח ריוח לסימן בין פסוק
לפסוק מותר, אם הריווח אינו כשיעור פרשה (שהיא כדי לכתוב תשעה יודין). ולכתחילה
אין מניחים ריוח כלל אלא כמו בין שאר תיבה לתיבה אחרת. ומ"מ נהגו להקל לסמן
עיגול קטן שלא בדיו כדי לסייע לקורא ולחזן. וכן במקום האתנחא עושים עיגול קטן מתחת
המלה ושני עיגולים על מלה שטעמה זירקא. וכן כדי להבדיל בין אֵת לאֶת, בין כֹּל
לכָל ובין הוּא להִוא יש עושים עיגול על אֵת כֹּל והִוא. ואין לערער על ס"ת
אלו כי יש להם אילנות גדולים להכשירם. ומיהו הבא להימלך לכתחילה, הגם שיש להורות
לו שאינו כדאי להכנס לספק אמנם לפי ראות עיני המורה יש לסמוך על המקילים ע"מ שהציבור שאינם בקיאים
בטעמים ובקריאה לא יבטלו קריאתה בעצמם כמנהגנו או שיבואו לידי ריב ומחלוקת.
ח.
נחלקו הפוסקים בצורת הפרשיות פתוחה וסתומה ומנהגנו מימי קדם
הוא כדעת רבינו הרמב"ם, שפרשה פתוחה תחילתה בתחילת השורה לעולם ופרשה סתומה
תחילה מאמצע השורה לעולם. וכן עיקר, וכן רבינו האר"י ציוה לסופר לעשות לו
כדעת רבינו הרמב"ם ולא חשש להחמיר בזה.
ט. מנין הדפים בכל ספרי התורה שלנו הם
מאתים עשרים וששה ומניין השיטין שבכל דף הן חמשים ואחת, כי המה הועתקו ממש
מס"ת שכתב רבינו הרמב"ם לעצמו (וכמו שכתב בפ"ט מהל' ס"ת:
"ספר תורה שכתבתי אני... ומניין השיטין שבכל דף ודף אחת וחמישים ומניין הדפין
של כל הספר מאתיים וששה ועשרים דף
וכו'") וכ"כ מהרי"ץ. ומעניין הדבר שרק לפי מניין הדפים
שבס"ת תימנים מופיע הפסוק "יולך ה' אותך ואת מלכך וגו'"
בראש הדף כמו שהיה בספר תורה שכתב משה רבינו ע"ה שנמצא בזמן יאשיהו המלך
ונפתח שם.
י. לאמור בסעיף הקודם - ס"ת
שנמצא בו פיסול מחמת טעות, גם אם נמצא שינוי מהמסורת שלנו בספרי תימן בחסרות
ויתירות או בפרשיות מנהגנו להוציא ס"ת אחר. כי ספרי תורה שלנו מוחזקים בדקדוק
גמור כמפי משה מפי הגבורה שהם מועתקים מס"ת שכתב רבינו הרמב"ם זיע"א
עפ"י ספרו המוסמך של בן-אשר. וי"א שכן נמצא גם בס"ת של עזרא הסופר.
יא.
(עפ"י
שע"ה חלק יור"ד ואו"ח)