א.
יצחק אבינו ע"ה תיקן תפילת מנחה שנאמר: "ויצא יצחק
לשוח בשדה" ושיחה היא תפילה כמ"ש (תהילים קב) "תפילה לעני כי יעטוף
ולפני ה' ישפוך שיחו". לעולם ייזהר אדם בתפילת המנחה, שהרי לא נענה אליהו
הנביא אלא בתפלת המנחה (מ"א יח). הטעם לחשיבות תפילה זו יותר משאר התפילות -
מפני שלא כשאר התפילות תפילה זו היא בעוד שהאדם טרוד בעסקיו וצריך לשים לבו ליפנות
מכל עסקיו ולהתפלל על-כן שכרה הרבה מאוד. (טור או"ח סי' רל"ב).
ב.
עיקר זמנה הוא מתשע שעות ומחצה ולמעלה (לפי שעות זמניות)
ונקראת מנחה קטנה. אך כשצריך לצאת לדרך או לסעוד (וכדלקמן) יכול להתפלל מיד לאחר
שש שעות ומחצה והיא נקראת מנחה גדולה. [ועד"ז הוא מה שסומכים האידנא בישיבות
להתפלל אז כדי שלא להפסיק רציפות סדר הלימוד אחה"צ (שו"ע המקוצר
בהערה)]. והמשך זמנה הוא לכתחילה עד שעה ורבע קודם הלילה ולא יותר וזה נקרא פלג
המנחה (כי משעת מנחה קטנה עד הלילה הוא שתי שעות וחצי והחצי מזה הוא שעה ורבע).
ובדיעבד או בשעת הדוחק יכול להתפלל עד שקיעת החמה ואפילו עד צאת הכוכבים. ויש
סוברים שצריך להתפלל מנחה דווקא סמוך לשקיעת החמה (משום "ייראוך עם שמש ולפני
ירח דור דורים" כותיקין) וכן נוהגין האידנא בדרך כלל להתפלל מנחה וערבית
סמוכות.
ג.
אסור להתחיל לאכול אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה (סמוך=
חצי שעה קודם) דהיינו מחצות היום וכ"ש סעודה גדולה כגון סעודת נישואין או
ברית מילה וכדומה. אלא ימתינו עד זמן מנחה גדולה ויתפללו קודם הסעודה. אך אם אין
קובע לסעודה אלא אוכל או שותה דרך עראי פירות או תבשיל אפילו מחמשת מיני דגן מותר.
אמנם מנהג העולם להקל שאפילו סמוך למנחה קטנה עושים סעודה קטנה מפני שסומכים שיש
זמן קבוע לתפילה סמוך לערבית ואין חוששים שייפשע ולא ילך להתפלל.
ד.
גם שאר עניינים שאפשר שיימשך בהם או יטרידוהו אסור לעשות
אפילו סמוך למנחה גדולה. כגון: להתרחץ או להסתפר וכן שאר מלאכות.
ה.
לתפלת מנחה צריך ג"כ ליטול ידיים עד הפרק כמו לתפילת
שחרית ואעפ"י שאין יודע להן שום ליכלוך אלא שא"צ לזה כלי וכן אין מברכים
על נטילה זו. ולא נהגו להחמיר ליטול במי שעומד מלימודו.
ו.
סדר תפילת המנחה לפי מנהגנו — אומרים מיושב כל הקהל יחד והוא רחום יכפר
עוון וגו' (וכ"ה בסידור הרס"ג), תהלה לדוד וכו', ועומד הש"צ ואומר
קדיש (וגם הקהל עומדים עמו). וכשיש שהות מקדימים לומר למנצח על הגיתית וגו' מה
ידידות, ופרשת התמיד ופיטום הקטורת
ובסיומה "והקטיר והשתחווה ויצא" (והמקור במשנה מס' תמיד ספ"ו). ויש
מקומות שנוהגים לומר לפני למנצח (כשיש פנאי יותר) את פרשת העקידה לעורר הרחמים
ולכפות הדינים המתעוררים בעת המנחה (עץ חיים בשם המקובלים) [ויש עוד טעם כיון
שיצחק תיקן תפילת מנחה א"כ ראוי בפרט במנחה לאמרה (הגר"י רצאבי)] ודע,
שהגאון ר' יוסף חיים ב'עוד יוסף חי' סובר שאדרבה אין לומר העקידה במנחה שלא
להתגרות בם כיון שאז שולטים הדינים ולכן במקומות שלא נהגו לאמרה אז אין להנהיג כן
מחדש [זולת במנחה של ר"ה ויוה"כ ויש שנהגו גם בתעניות] (שו"ע
המקוצר בהערה).
ז.
לכתחילה אין לומר והוא רחום וגו' שקודם מנחה עד שיהא מניין
בביהכ"נ כדי שהש"צ יאמר קדיש עליו. אך בשעת הדוחק אין להקפיד רק דווקא
בשעת אמירת הקדיש עצמו שיהא במנין וכן הוא מנהגנו.
ח.
אחר קדיש מתפללים תפילת שמונה עשרה בלחש וכשמסיים הגדול
שבציבור תפילתו ויש לכל הפחות תשעה שסיימו ויענו אמן חוזר הש"צ התפילה בקול
רם. ומתחיל בקול "ה' שפתי
תפתח" וכו'. וכשמסיים החזרה נופלים מיד על פניהם לצד שמאל כמו בשחרית אך
וידוי לא נהגו לומר במנחה. ועומד הש"צ ואומר קדיש תתקבל. ואם יש שהות אומרים
מזמורים (כבסידור) (וכשמתפללים מנחה וערבית סמוכות, מוסיפים עוד עד שיגיע זמן תפלת
ערבית). אח"כ אומרים ר' חנניא בן עקשיא וכו' וקדיש דרבנן "דעתיד"
(ולשאמי —
"יהא שלמא") בין סמוכות בין אין סמוכות התפילות. ויש מהבלדי שנוהגין
שכשהן סמוכות אין לומר כאן קדיש כלל, אבל העיקר לומר קדיש והוא שייך ליתום.
ט.
מנהגנו שלא לומר "עלינו לשבח" אחר תפילת המנחה
אפילו כשאין מתפללים סמוך לערבית וכן בשבת.
י.
אין נפילת פנים בלילה ולכן אם נמשכה התפילה עד הלילה יאמר
ש"צ קדיש תתקבל מיד אחר שמונה עשרה. ונהגו שלא ליפול בין השמשות אך
מבעו"י צריך ליפול וכמפורש בכל הפוסקים.
א. אם השעה דחוקה (סמוך לשקיעה) יתפללו בלחש ואח"כ יחזור הש"צ בקול
רם רק ג' ברכות ראשונות עם הקדושה עד האל הקדוש [ולעולם אין אומרים לפי הבלדי
בנוסח הקדושה אתה קדוש אלא לדור ודור נגיד גדלך וכו' אף כשמתפללים תפילה אחת כגון
במוסף ר"ה (מהרי"ץ)], ויסיים קדיש תתקבל. או יתחיל ש"צ מיד אחר חצי
הקדיש לומר השמונה עשרה בקול רם, והציבור לא יתפללו אלא ישמעו ויענו עד שיאמר האל
הקדוש ואז יענו אמן ויתפללו בלחש. ואם השעה דחוקה ביותר ויש לחוש שאם ימתינו עד
לאחר שיאמר האל הקדוש לא יספיקו לסיים תפילתם בעוד יום, יכולים להתפלל מיד עם
הש"צ הוא בקול רם והם עמו בלחש מלה במלה עד האל הקדוש. וכשיש זמן יותר יתפללו
עמו כל השמונה עשרה מלה במלה כאמור. [מנהגנו שעונים אמן על כל ברכה וברכה ואין זה
נחשב הפסק, אלא שכל-אחד מסיים קודם הש"צ שלש תיבות כדי שלא יהא עונה אמן על
ברכת עצמו. וכן עונים לקדושה וכן בתפילות שיש בהן ברכת כהנים].
ב. בכל תפלה שהציבור נחפזים לצאת יתפללו כך תפילה אחת מפני שקרוב הדבר שלא
יכוונו ליבם לחזרה והוי כברכות לבטלה וכן הוא מנהגנו בכל מקום שיש דוחק. כן נוהגים
שאדם אחד (או יותר) שאיחר ובא בחזרת הש"צ מתפלל אח"כ בקול רם (ג'
ראשונות בלבד ואינו אומר קדיש כלל) כדי לומר קדושה ומצטרפים איתו אותם שהתפללו
כבר.
ג. אם בחזרת התפילה המשיך הש"צ לומר אתה חונן שהיה סבור שעדיין יש שהות
ובאמצע הברכות האמצעיות יצאו שלשה כוכבים, יפסיק שלא יהיו ברכותיו לבטלה ויאמר
קדיש תתקבל. ולכתחילה צריך לומר הקדיש תתקבל קודם צאת-הכוכבים, אמנם גם אם נמשכה
התפילה עד אחר צה"כ יאמרנו וכ"ה מנהגנו.
ד. זמן קריית-שמע של ערבית הוא משנראים ברקיע שלשה כוכבים קטנים ובשעת הדוחק
יכולים להתפלל קודם לכן ובלבד שלא תהיה קודם פלג-המנחה כי אז אפילו בדיעבד אין יוצאים
יד"ח. מי שאינו מתפלל בציבור אסור לו להתפלל תפילת ערבית קודם צאת-הכוכבים
ואף ראוי לכל ירא שמים שהתפלל בציבור קודם הלילה שלא יאכל קודם הלילה אלא ימתין
לצה"כ ויחזור ויקרא אז את שלשת פרשיות ק"ש בעונתה.
ה. חייב כל אדם להשתדל לקיים המצוות בזמנן ולכן צריך להתפלל ערבית לכתחילה מיד
בצאת הכוכבים (אסור להתחיל לאכול או לעשות שום דבר חצי שעה קודם צאת הכוכבים כמו
סמוך למנחה קטנה), וכשאין לו פנאי כגון שהוא לומד ברבים לא יאחר עכ"פ יותר
מחצות הלילה ובדיעבד עד שלא עלה עמוד-השחר.
ו. הבא לביהכ"נ לתפילת ערבית ומצא שהציבור עומדים להתפלל י"ח, אפילו
עדיין אינו לילה אלא מפלג-המנחה ולמעלה יתפלל עימהם עמידה (שתפילה בציבור עדיפה
מסמיכת גאולה ובלבד שאין לו מניין אחר לתפלה בזמנה) ואח"כ כשיהיה לילה יקרא
ק"ש עם ברכותיה. וכשעדיין לא התפלל מנחה יתפלל תפילת י"ח למנחה כשהציבור
אומרים ק"ש עם ברכותיה (כשיש זמן לכך), וישהה כדי הילוך 4 אמות לפחות ויתפלל
שמונה עשרה עם הציבור לערבית ובלילה יקרא ק"ש עם ברכותיה [ואף יחיד יכול
להתפלל מנחה וערבית בתוך פלג-המנחה אף דסתרי אהדדי, כן הוכיח מהרי"ץ בגליוני
השו"ע שלו מלשון הרמב"ם (שו"ע המקוצר בסימן נ' הערה ו)].
ז.
זהו סדר תפילת ערבית כפי מנהגנו.
אומרים מיושב והוא רחום וגו' [ומנהג העולם להוסיף עוד פסוק ה' הושיעה] ועומד
ש"צ ואומר ברכו וכו' ועונים הקהל ברוך ה' המבורך וכו'. אח"כ אומר
ש"צ בקול רם ברכת מעריב ערבים ועונים אחריו אמן. ואומר ברכת אהבת עולם וכו'
וכשחותם ברוך... אוהב את עמו ישראל לעד אין עונים אמן, אלא מיד אומרים שמע ישראל
וגו' בקול רם (ובשכמל"ו בלחש) וכן כל שלש הפרשיות יחד בנעימה ולא מקפידים על
טעמי המקרא. ואומרים בלחש "אמת" וחוזר ש"צ ה' אלקיכם, אמת ואמונה
וכו' (ויש להסמיך מלות אמת ואמונה) עד בא"י גאל ישראל ועונים אמן. ואח"כ
אומר ברכת השכיבנו וכו' ובבלדי מוסיפים בה פסוקים וחותם "בא"י המולך
בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך לעולם ועד, אמן". ועונים אמן. ובשאמי אין מוסיפים
פסוקים אלו, אלא חותמים ברוך... שומר עמו ישראל לעד אמן ועונים אמן, וכן יש מהבלדי
שנוהגים כך. אח"כ עומדים לקדיש ומתפללים י"ח בלחש, אחר סיום הלחש
כשסיימו תשעה והגדול שבציבור ביניהם פותח ואומר קדיש תתקבל. אח"כ אומרים
מיושב שני מזמורים: "למנצח על הגיתית... ה' אדונינו וגו' " ו - "שיר למעלות", ר' חנניא בן
עקשיא וקדיש דרבנן (אם יש יתום בתוך שנתו הוא אומרו), ברכו ועלינו לשבח (והקהל
עומדים אז).
ח.
אסור להפסיק בדיבור מעת שענו על
ברכו עד גמר שמונה עשרה. אך להכריז "יעלה ויבא" וכן "טל ומטר"
לא הוי הפסק, משום דהוי צורך התפילה וכן "על הניסים" (אבל יותר נכון
שיקדים עצמו שיגיע לשם קודם הקהל ויגביה קולו בתפילתו).
(עפ"י שע"ה)