שובבי"ם (ת"ת)

אלו ראשי תיבות של פרשיות השבועות הבעל"ט: שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים (תרומה תצוה) שבהם קוראים על גלות מצרים. מנהג יראים, חסידים ואנשי מעשה, שבשנה מעוברת שהחורף שלה ארוך בחודש אחד יותר מבשאר השנים מתענים בכל יום חמישי מן השבועות שקוראים בהם פרשיות אלו. עיקר מה שמתענים - שיפרו וירבו ישראל ולא תפיל אשה עוברה ולכן קבעו התענית בחמישי שנבראו בו הדגים ונאמרה בהם הברכה: "פרו ורבו". דין תעניות אלו כדין תעניות יחיד אבל אינן צריכות קבלה בשעת המנחה של היום הקודם כיון שהתעניות קבועות להם בכל שנות העיבור. ואעפ"י שתחילת התקנה לא הייתה אלא לשנה מעוברת בלבד כבר נהגו שגם בשנים פשוטות מתענים אך חוץ מבפרשיות תרומה ותצוה.

תעניות שובבי"ם ת"ת מסוגלות גם לתיקון חטאות נעורים כמבואר בספרים הקדושים. כדלהלן.

מנהג זה מובא בלבוש (סימן תרפ"ה אמצע סעיף א') וכן כ' האריז"ל בשער רוה"ק (תיקון כ"ז). אמנם בספרי קדמונינו חכמי תימן לא נמצא ענין זה זולת אחרונינו שהביאום מספרי המקובלים כגון מה"ר פינחס הכהן באור תורה פר' משפטים ומהר"ש בדיחי ב"עולת שלמה" פר' שמות [וז"ל: "מי שהכביד עבירות כל השנה צריך לשוב בתשובה שלימה באלו הימים בסדר שובבי"ם והקב"ה מקבלו". "וצריך תענית בסדר שובבי"ם ת"ת שהם מסוגלים לתשובה". עוד כתב: "וידוע מאמר חז"ל שדרשו על תיבת פסח = פה סח. כלומר, שצריך האדם תשובה לשוב באלו הימים שבסדר שובבי"ם ת"ת ובפסח ושיעסוק בתורה שהן תיקון וסגולה לעוון שז"ל וכו'"]. ועפי"ז נהגו כן מקרוב יחידי סגולה (שו"ע המקוצר סי' קח בהערה כב). אין מתענים תעניות אלו בראש-חודש או בט"ו בשבט ואם חל יום ה' באחד מימים אלו דוחים את התעניות לפרשיות ויקה"פ אך לא בשבוע פ' כי-תשא מפני שמוזכר בו חטא העגל ואין ראוי לעורר קטגוריא.

ונעתיק בזה מדברי האריז"ל בעניין ימי השובבי"ם:

"בענין גלות מצרים — כי אדם הראשון היה כולל כל הנשמות וכל העולמות וכשחטא נפלו ממנו כל הנשמות לתוך הקליפות הנחלקות לשבעים אומות וצריכים ישראל ליגלות שם בכל אומה ללקט שושני הנשמות הקדושות שנתפזרו תוך הקוצים ההם. ועניין גלות מצרים כי אז רוב הנשמות ההם או כולם היו מעורבים בין הקליפות הנקראות מצרים. ואמנם בחינת הנשמות ההם בפרטות נתבאר שהיו ניצוצות קרי של נשמות קדושות שהוליד אדה"ר בק"ל שנים הראשונים הנקראים נגעי בני אדם... ונמצא כי כל אותן שנבראו בק"ל שנה שפירש מחווה כולם נשמות קדושות עליונות מבחינת הדעת ונתערבו בקליפות וצריכות גילגולים רבים לצרפם וללבנם עד תוך חטאתם מהם. ולכן תמצא כי לא נולדה אומת ישראל עד יעקב ואילך כי כל רוב הנשמות היו מעורבות בקליפות והיו הולכות ומתבררות ומתגלגלות מדור לדור ולא התחילו תיקונם עד יעקב בחיר שבאבות שתיקן את אדה"ר וגם אז התחיל תיקון בניו הם הנשמות הנזכרות והיו מתבררים והולכים בגלות מצרים עד שיצאו ישראל ממצרים..."

"כי ידוע ומפורסם שעיקר גלות מצרים היה על פגם הברית שהוצרכו שבעים נפש של בית יעקב להתנסות ולהצטרף בגלות מצרים, שהיא בחינת גלות של שבעים אומות. כי גלות מצרים כולל כל הגלויות של כל השבעים אומות שכל הגלויות מכונים בשם מצריים וכו' כי מצרים הם ערוות הארץ שטופי זימה היינו כי הם בחינת הגלות הכולל כל שבעים אומות היינו בחינת התאווה הכללית הנ"ל שהיא תאוות ניאוף שהמצרים היו משוקעים בה ביותר. נמצא, כששבעים נפש של בית יעקב באו בגלות מצרים, זה בחינת גלות הנ"ל וכו'. ועל כן גלות מצרים ויציאת מצרים היא בכל אדם ובכל זמן כי כל אחד מוכרח להתנסות בתאווה השלילית הנ"ל שהיא בחינת גלות מצרים וכפי מה שזוכה לשבר התאווה הכללית ולצאת מן הגלות הזו זה בחינת יציאת מצרים.

(ליקוטי הלכות ברסלב - או"ח פסח)

וכ' הגר"א ז"ל שע"י שמירת הברית זוכה להשפעות טובות בעוה"ז וע"י עסק התורה זוכה לעוה"ב. ואין להתיאש מחמת העבר הנמאס שנכשל בו האדם כי הרבה פעמים זה נגרם מפני שבא משורש מר וחטא קדום וצריך לעבור גילגולי הגלות וכל מיני עגמת נפש להזדכך עי"ז, ואם עבר על החטא ומר לו מאד ומרגיש את עצמו בגלות ושיפלות בגלל זה גם זה יחשב לצירוף ותיקון ואחרי הצירוף יכול לזכות למדריגה הנפלאה של מתן תורה שכולו תלוי ביציאת מצרים בעזהי"ת.