מדיני ברכות הנהנין

(מתוך עלון "מן הבאר")

א. כתוב: "לה' הארץ ומלואה", שהכל הוא כמו הקדש וכשם שאסור ליהנות מן ההקדש עד לאחר הפדיון והנהנה בלא פדיון מעל, כך אסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה והברכה היא הפדיון. אך אין שיעור לברכה ראשונה ואפי' אכל או שתה כל-שהוא חייב לברך.

ב. צריך לקחת ביד ימין את הדבר שמברכים עליו לאוכלו או לשתותו וכו'. ויכוין איזו ברכה הוא צריך לברך עליו כדי שכשיזכיר את השם שהוא עיקר הברכה ידע מה שיסיים ויברך. בדיעבד אם טעה ובירך שהכל על כל דבר יצא אך לכתחילה אסור לעשות כן.

ג. אסור שיהא הפסק של יותר מכדי דיבור (שיעור אמירת 3 מלים "שלום עליך רבי"), בין ברכה לאכילה. אך שהייה לצורך אכילה לא נחשבת הפסק. ולכן כשרוצה לאכול פרי גדול ולחתוך ממנו חתיכות יברך כשהפרי שלם משום שמצווה לברך על שלם. אך בדיקה מתולעים כשאין לו פרי אחר ויש לחוש שמא יהא מתולע יפתחנו ויבדקנו קודם שיברך.

ד. מטעמת אינה צריכה ברכה. כלומר, הטועם את התבשיל לדעת אם צריך מלח וכיו"ב ופולט א"צ לברך. אך אם בולע, י"א שמברך ודעת הרמב"ם שאין צריך לברך עד רביעית כיון שאין כוונת הטועם לאכילה. ולכן טוב ליזהר לכוין ליהנות בתורת אכילה ואז חייב לברך כדלעיל ובולע.

ה. האוכל או שותה לרפואה ויש לו טעם טוב שנהנה ממנו מברך עליו לפניו ולאחריו. הגומע חלמון ביצה לצחצח גרונו, אף שאינו נהנה מטעמו, נהנה הוא ממזונו דמיזן זיין ומברך עליו. מי שעמד לו דבר בגרונו ושותה משקין או אוכל חתיכת פת כדי לבולעו או שאר כל דבר שנהנה ממנו צריך לברך עליו. אבל השותה מים שלא ליצמאו ע"מ להבליע מה שנכנס בגרונו או לצורך אחר לא יברך. וכן השותה מים בקיץ כדי לקרר גופו או בחורף לחמם גופו או שותה לשרות האכילה שבמעיין בכל אלו יש מחלוקת וספק ברכות להקל (ש"ע המקוצר).

ו. היו לפניו שני מיני פירות שברכותיהם שוות כגון אגס ותפוח, חייב לברך על אחד וליפטור השני. ואסור לברך על אחד בכוונה שלא ליפטור את השני כדי לברך עליו בנפרד, מפני גרם ברכה שאינה צריכה. ומברך על היותר חשוב והשני נפטר ממילא. אך אם בירך על זה שאינו חשוב צריך כוונה לפטור החשוב ואם בירך בסתם צריך לחזור ולברך על החשוב. אבל אם אין ברכותיהם שוות כגון פרי עץ ופרי אדמה אפי' שבדיעבד אם בירך על הכל שהכל יצא, לכתחילה אסור לעשות כן אלא יברך הברכה המיוחדת לכל מין.

ז. על פירות האילן שאינם משבעת המינים ועל כל פירות האדמה והירקות וכן על כל דבר שאין גידולו מן הארץ — מברך לאחריהם "בורא נפשות רבות". ואפילו אכל ושתה נפטר בברכה אחת [והנוסח בבלדי קצר ביותר והוא כפי עיקר תיקון מטבע חז"ל. ומנהגינו ליגרוס בחתימת הברכה "ברוך חַי העולמים" (החי"ת בפתח) והאומר בצירי טועה ומקצץ בנטיעות וכן היא מנוקדת בפתח בכל ספרי תימן מעולם (ש"ע המקוצר בשם מהרי"ץ)].

ח. ברכה אחרונה אין מברכים רק אם אכל כשיעור דהיינו כזית, אבל על פחות מכשיעור אין לברך. ועל משקין — כששתה רביעית וכן מנהג העולם והיא דעת הרמב"ם (וי"א שגם בזה בכזית). דבר שהוא כברייתו דהיינו אגוז אחד או שאר פרי ואפילו קטנית אחת — יש אומרים דכיון שהוא פרי שלם מברכין עליו ברכה אחרונה ואעפ"י שאין בו כזית, אך מנהג העולם כדעת רבינו הרמב"ם שאין מברכין. והמחמיר על-עצמו באלו שלא לאכול או לשתות פחות מכזית או רביעית תע"ב. [כזית לענין זה היינו כחצי ביצה (ש"ע המקוצר)].

ט. החיוב לברך על אכילה ברכה אחרונה הוא דווקא באכל תוך כדי אכילת פרס מתחילת האכילה ועד סופה שאז מצטרפות האכילות. ובשתייה אפילו בשהה פחות מזה בין לגימה ללגימה אין מצטרפות ואין לברך אלא אם כן שתה רביעית בבת-אחת. ולכן בשותה משקה חם מעט מעט והוא הדין משקה קר אעפ"י שדרך שתייתם בכך כיון שלא שתה בבת אחת כשיעור אינו מברך ברכה אחרונה. וטוב להניחם עד שיצטננו מעט ושותה רביעית בלא הפסקה ומברך.

י. כששותים מים צריך ליזהר בברכה אחרונה שמא די לו בפחות מרביעית ומה ששותה אח"כ אינו ליצמאו ואין לו הנאה וכיוון שברכה אחרונה צריכה שיעור ובמים אינו מברך אא"כ שתה לצמאו, איך יברך (ש"ע המקוצר בשם הגר"א).

יא. אכל או שתה והקיא וספק אם נשאר במעיו כזית לא יברך ברכה אחרונה דלא גרע מנתעכל שאינו מברך עוד. ואם אפשר יאכל עוד כדי שיתחייב בברכה או ישמע הברכה מאחר או יהרהר בליבו כדי לצאת מהספק. (אחרונים).