א.
על הרוחות שנשבו בזעף או על הברקים מברך ברוך אתה ה' אלוקינו
מלך העולם עושה (מעשה) בראשית. ועל הרעם אם שמע קולו לאחר שעבר הברק מברך ברוך אתה
ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו (וגבורתו) מלא עולם. ואם ראה את הברק ושמע את הרעם
ביחד מברך רק ברכה אחת - עושה (מעשה) בראשית. וכן אם בירך על הברק עושה (מעשה)
בראשית ובתוך כדי דיבור לברק נשמע הרעם אינו צריך לברך עליו מפני שנפטר בברכת הברק
שבירך.
ב.
כל זמן שלא נתפזרו העבים נפטר בברכה אחת. נתפזרו העבים והשמים
טהרו ונזדככו לגמרי בין ברק לברק ובין רעם לרעם, צריך לחזור ולברך.
ג.
אין מברכים על הברק או על הרעם אלא תוך כדי דיבור, אבל אם
הפסיק יותר שוב לא יברך. ולכן אם שמע קול רעמים בהיותו ישן על מטתו והתעורר משנתו,
ואין לו שהות לקום וליטול ידיו כדי לברך בתוך כדי דיבור ברכת שכוחו וגבורתו מלא
עולם בשם ומלכות כדת (כמו שיתבאר לקמן), או שיש לו טורח לקום ממטתו באישון לילה
ואפילה ישפשף ידיו בשמיכה או בסדין ויברך מיד את הברכה הנ"ל בשם ומלכות בתוך
כדי דיבור לשמיעת הרעם. (וכן ביוצא מבית הכסא כתבו האחרונים כן) (ילקו"י).
ד.
הברקים שנראים בלא רעם אלא מחמת החום אינם כברקים ממש ואין
מברכים עליהם. (ולכן רבים ממתינים לשמיעת הרעם ומברכים אז כדלעיל).
ה.
המנהג לברכם איך שהיה בשעת ראייתם או שמיעתם, דהיינו בין
מיושב בין מעומד. ר"ל שאם היה יושב אינו צריך לעמוד לכבוד הברכה. (שו"ע
המקוצר בהערה).
ו.
הרואה קשת מברך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם זוכר הברית,
נאמן בבריתו וקיים במאמרו. ואסור להסתכל הרבה בקשת בהתבוננות, מפני שהוא מראה דמות
כבוד השם יתברך כנאמר ביחזקאל: "כמראה הקשת דמות כבוד ה'". ואף אמרו
בגמרא שעיניו כהות. וע"ז אמרו: "כל שאינו חס על כבוד קונו ראוי לו שלא
בא לעולם". וכתבו האחרונים שאסור ליפול על-פניו כשרואה הקשת משום דנראה
כמשתחווה לקשת. עוד כתבו שאין כדאי לומר לחבירו שיש קשת מטעם מוציא דיבה. (שהוא
סימן לברית שכרת ה' עם נח שלא יביא מבול לעולם ח"ו אעפ"י שרבו הרשעים)
וצ"ע בזה. (יעויין בשו"ע המקוצר סי' מו הערה ז').
ז.
יש מדלת העם שאין נוהגים לומר ברכות אלו כלל או שאומרים אותם
בלי שם ומלכות והטעם מפני שאין בקיאים בנוסחתם ובפרטי דיניהם או מפני שסוברים שהן
רשות. אבל העיקר להלכה שיש לאמרם ואין להקל בהן.
ח.
נשים יכולות לברך ברכות הברקים והרעמים וכיו"ב ובהזכרת
שם ומלכות ואעפ"י שהן פטורות ובלבד שיהא עפ"י דרכי הצניעות.
ט.
אם היתה עצירת גשמים, אפילו בארצות שהגשמים תדירים ואינם
נעצרים כ"כ ואירע שנעצרו כל-כך עד שהיה העולם בצער — כשירדו הגשמים, אם ירדו ורבו כל-כך על הארץ
עד שמעלים אבעבועות מן המטר והולכין זה לקראת זה, אלו גשמי-ברכה וצריכין לברך
עליהם. מה מברך? אם יש לו שדה בשותפות עם ישראל מברך הטוב והמטיב. ואם אין לו שותף
ישראל אעפ"י שיש לו אשה ובנים מברך שהחיינו. ואם אין לו שדה אומר מודים אנחנו
לך ה' אלקינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו ואילו פינו מלא שירה כים וכו' (כבנוסח
נשמת כל חי) עד ויברכו את שמך ה' אלוקינו ברוך אתה ה' רוב ההודאות ואל התושבחות.
י.
ברכות הטוב והמטיב ושהחיינו מברך אעפ"י שאינו רואה את
הגשמים אלא שהוא שומע שיורדים גשמים. אבל ברכת "מודים אנחנו" אינו אומר
רק מי שרואה את הגשמים.